אוטובוס התיירים בשנגחאי (Shanghai) משתלם למי שמגיע לעיר בפעם הראשונה ליום או יומיים: הקו הראשי מחבר את כיכר העם, רחוב נאנג'ינג, הבונד, גן יו ושינטיאנדי בסיבוב אחד, עם הדרכה קולית בשמונה שפות. עברית אין בהן, מאזינים באנגלית. מי שמסתדר במטרו ורוצה רק להגיע מנקודה לנקודה יכול לוותר.

בעיר פועל שירות אחד שאפשר להזמין מראש מהארץ בכרטיס אשראי רגיל: אוטובוס הופ און הופ אוף של סיטי סייטסיינג שנגחאי (City Sightseeing Shanghai). זה לא פרט שולי. הקנייה במקום מתנהלת ברובה דרך אפליקציות תשלום סיניות, ותייר בלי ארנק דיגיטלי מקומי מגלה את זה רק כשהוא כבר עומד בתחנה.

בדקנו את אותו כרטיס אצל ארבעת ספקי ההזמנות שאנחנו עוקבים אחריהם, וטבלת המחירים מציגה את מה שזמין להזמנה כרגע. ההמלצה שלנו: כרטיס ליום אחד, סיבוב מלא בלי לרדת, ואז שתיים או שלוש ירידות נבחרות.

האם אוטובוס התיירים בשנגחאי שווה את הכסף?

כן, בתנאי שמתייחסים אליו כאל סיבוב היכרות ולא כאל תחבורה. המרחקים כאן מטעים. שנגחאי ענקית, אבל האתרים שתייר רואה ביומיים הראשונים מרוכזים ברצועה אחת בפושי (Puxi), הגדה המערבית של נהר הואנגפו: כיכר העם, רחוב נאנג'ינג, הבונד, גן יו ושינטיאנדי. הקו הראשי של האוטובוס מחבר בדיוק את הרצועה הזאת, ומהקומה העליונה רואים את המעבר מהחזיתות הקולוניאליות שעל הנהר אל הסמטאות שסביב העיר העתיקה בלי לרדת אל מתחת לאדמה.

למי הוא משתלם

• ביקור ראשון, יום או יומיים: סיבוב אחד נותן את מפת העיר בראש, ואחריו קל להחליט לאן לחזור ברגל.
• מטיילים מבוגרים ומשפחות: יושבים, רואים, ויורדים רק היכן שרוצים. בלי מדרגות של תחנות מטרו ובלי החלפות.
• יום עצירה קצר: מי שיש לו שש-שבע שעות בעיר בין טיסות או מאונייה מקבל את עיקר פושי בלי לתכנן מסלול.

למי פחות

מי שכבר התרגל למטרו של שנגחאי, נוסע עם תקציב צמוד או מתכנן לבלות חצי יום בתוך מוזיאון אחד לא ירוויח הרבה מהכרטיס. גם מי שמצפה לרדת ולעלות עשר פעמים ביום יתאכזב: התדירות בפועל נמוכה ממה שמבטיחים בעלונים, וכל ירידה עולה בהמתנה.

ההשוואה לערים אחרות באסיה עוזרת לכייל ציפיות. פרסמנו בנפרד: אוטובוס התיירים בסיאול, שם הבחירה היא בין שני מפעילים וכמה קווים. בשנגחאי ההחלטה פשוטה יותר: כרטיס אחד, קו ראשי אחד, והשאלה היחידה היא לכמה זמן.

מה המסלול של אוטובוס הופ און הופ אוף שנגחאי ואילו תחנות בו?

הקו שבשבילו קונים את הכרטיס הוא קו 1, לולאה בפושי שיוצאת מכיכר העם, יורדת לאורך רחוב נאנג'ינג אל הבונד, ממשיכה דרומה לגן יו וחוזרת דרך שינטיאנדי ורחוב חואיחאי. את השירות מפעילה סיטי סייטסיינג שנגחאי, המותג של חברת התיירות הסינית ספרינג טור (Spring Tour), ומזמינים אותו מראש ככרטיס אוטובוס התיירים של שנגחאי עם הדרכה קולית. סיבוב מלא בלי לרדת נמשך בערך שעה וחצי, ויותר בשעות העומס.

התחנות המרכזיות בקו 1

• מוזיאון שנגחאי וכיכר העם (People's Square) - נקודת המוצא, לצד אולם התכנון העירוני.
• מדרחוב נאנג'ינג (Nanjing Road) - כמה תחנות לאורך רחוב הקניות המרכזי.
• גשר וואיבאידו (Waibaidu Bridge) והבונד (The Bund), כולל תחנה מול בית המכס.
• מזח המעבורות ברחוב ג'ינלינג המזרחי - מכאן חוצים לפודונג במעבורת.
• גן יו (Yu Garden) ומקדש אל העיר (City God Temple).
• שינטיאנדי (Xintiandi) ורחוב חואיחאי (Huaihai Road), ומשם חזרה לכיכר.

הקווים המשניים: פודונג והבונד הצפוני

מעבר לקו 1 מפעילה החברה קווים משניים. אחד מהם חוצה לפודונג (Pudong) אל מגדל הפנינה המזרחית (Oriental Pearl Tower) ומגדל ג'ין מאו (Jin Mao Tower), ואחרים עוברים בבונד הצפוני ובאזור האקספו. ההרכב שלהם משתנה מעונה לעונה, והמספור לא עקבי בין המקורות. לכן בודקים בשובר אילו קווים הכרטיס שהזמנתם מכסה, ולא מניחים שהכול כלול.

תדירות ושעות

קו 1 יוצא מהבוקר, סביב תשע, ופועל עד שעות הערב, בתדירות של 20-30 דקות בערך. הקו לפודונג דליל יותר, בסביבות 40 דקות בין אוטובוס לאוטובוס, ומסיים מוקדם יותר. המספרים האלה זזים בין קיץ לחורף. המפה שמחלקים בעלייה הראשונה היא המקור המעודכן ליום שלכם.

באילו שפות ההדרכה הקולית והאם יש עברית?

עברית אין. ההדרכה המוקלטת באוטובוס התיירים של שנגחאי זמינה בשמונה שפות: אנגלית, סינית, יפנית, קוריאנית, צרפתית, גרמנית, ספרדית ורוסית. מי שנוסע עם הורים דוברי רוסית או צרפתית מרוויח מזה. כל השאר מאזינים באנגלית.

ההקלטה מופעלת לפי מיקום האוטובוס, כך שההסבר על בניין מגיע כשעוברים לידו ולא לפי שעון, וזה חשוב דווקא בעיר שבה הפקקים משנים את קצב הנסיעה מסיבוב לסיבוב. הרמה של האנגלית בסיסית וברורה, ברמת כותרות: שם המקום, שנה, משפט או שניים של הקשר.

מה עושים בלי עברית

• ילדים: ההדרכה לא תחזיק אותם. מה שמחזיק הוא הקומה העליונה והנוף, אז תופסים מקום למעלה ומספרים בעצמכם את עיקרי הדברים.
• מבוגרים שאנגלית קשה להם: יושבים זוג-זוג ומתרגמים בקצרה, או מוותרים על האוזניות ונהנים מהסיבוב כנסיעת נוף.
• אוזניות: מביאים אוזניות חוטיות משלכם עם שקע רגיל. אלה שמחלקים הן חד-פעמיות ופשוטות.

הטיפ שחוזר אצל מטיילים: לבדוק שהערוץ עובד עוד לפני שהאוטובוס יוצא מהתחנה, כי שקע תקול במושב אחד פותרים במעבר למושב אחר, לא בבקשה מהנהג.

איזה כרטיס לבחור: יום, יומיים או משולב עם תצפית?

לרוב המטיילים מספיק כרטיס ליום אחד. הוא מכסה סיבוב מלא בקו 1 ועוד שתיים-שלוש ירידות, וזה בדיוק מה שהאוטובוס הזה יודע לתת. את הכרטיס הבסיסי מזמינים ככרטיס אוטובוס התיירים עם הדרכה קולית, והוא נטען בנייד, כך שלא צריך להדפיס דבר ולא לחפש קופה שמקבלת כרטיס אשראי זר.

מתי יומיים

כרטיס ל-48 שעות מצדיק את עצמו כשרוצים לפצל: יום אחד לפושי ויום שני לפודונג ולתצפיות, או כשנוסעים עם ילדים קטנים ומתכננים ימים קצרים. שומרי שבת צריכים לחשב אחרת. כרטיס של יומיים שמתחיל ביום שישי מאבד בפועל חצי מהערך שלו.

הכרטיסים המשולבים

שלושה שילובים זמינים להזמנה, וכל אחד מהם הגיוני רק אם ממילא תכננתם להיכנס לאטרקציה:

• תצפית הקומה ה-118 במגדל שנגחאי עם אוטובוס התיירים - לבניין הגבוה בעיר, למי שרוצה תצפית אחת ורוצה אותה מהנקודה הגבוהה ביותר.
• תצפית מגדל ג'ין מאו עם אוטובוס התיירים - מגדל ותיק יותר ונמוך יותר, ובדרך כלל פחות עמוס.
• מאדאם טוסו שנגחאי עם אוטובוס התיירים - מוזיאון השעווה נמצא על רחוב נאנג'ינג המערבי, צמוד לתחילת הקו. בחירה למשפחות ביום גשום.

לא לוקחים שתי תצפיות. שני המגדלים עומדים זה ליד זה בלוג'יאזווי (Lujiazui) והנוף כמעט זהה, כך שההבדל ביניהם הוא גובה ותור ולא חוויה אחרת. המחירים המעודכנים של כל האפשרויות מופיעים בטבלת ההשוואה.

מאיפה עולים ואיך מממשים את השובר?

הנקודה הנוחה ביותר לעלות היא כיכר העם, ליד מוזיאון שנגחאי ואולם התכנון העירוני. זו תחילת קו 1, כאן האוטובוס מתמלא מאפס, וכאן הכי קל לתפוס מקום בקומה העליונה. אפשר לעלות בכל תחנה אחרת לאורך הקו, אבל בתחנות האמצע של הבונד מגיעים אוטובוסים שכבר מלאים למעלה.

מימוש השובר

הכתובת המדויקת להחלפת השובר מופיעה באישור ההזמנה, והיא זו שקובעת. קוראים אותה בערב שלפני ולא בתחנה. לחברה יש גם דוכן שירות בלוג'יאזווי, סמוך לכניסה אל מגדל הפנינה המזרחית, שימושי למי שמתחיל את היום דווקא בצד של פודונג. בעלייה הראשונה מקבלים מפת מסלול מודפסת עם התחנות.

שלוש מלכודות בתחנה

• אוטובוס של חברה אחרת: ברחובות המרכז נוסעים אוטובוסים דו-קומתיים של כמה חברות מקומיות, בצבעים שונים ועם תחנות כמעט צמודות. הכרטיס תקף רק באוטובוסים של החברה שהזמנתם, אז משווים את הלוגו שעל האוטובוס ללוגו שבשובר לפני שעולים.
• תשלום במקום: מי שבונה על קנייה בתחנה מגלה שהמכירה מתנהלת בעיקר דרך מיני-אפליקציה בתוך WeChat ותשלום סיני. הזמנה מראש בכרטיס אשראי בינלאומי חוסכת את כל הסיפור.
• שילוט דל: לא בכל תחנה יש לוח זמנים. מצלמים את המפה שקיבלתם ושומרים בנייד.

ילדים: בסין הפטור מתשלום נקבע לפי גובה ולא לפי גיל, ילד נמוך מסף מסוים נוסע חינם עם מבוגר משלם. הסף המדויק מופיע בתנאי הכרטיס, ושווה לבדוק אותו לפני שמזמינים כרטיס מיותר לילד בן חמש.

איך מנצלים יום אחד על אוטובוס התיירים בשנגחאי?

הסדר שעובד: סיבוב מלא בלי לרדת, ורק אחריו ירידות. מטיילים שירדו בכל תחנה שנייה מדווחים על אותו דבר, רוב היום הלך על המתנה בתחנות ולא על העיר, משום שהפער בין אוטובוס לאוטובוס מתארך בדיוק בשעות שבהן כולם רוצים לעלות.

סדר יום מוצע

• בוקר, יציאה ראשונה: עולים בכיכר העם סמוך לתחילת הפעילות. הכבישים עדיין זורמים והקומה העליונה ריקה.
• סיבוב מלא: שעה וחצי של התמצאות. מסמנים במפה שתיים-שלוש תחנות לחזור אליהן.
• ירידה ראשונה, גן יו: הגן והשוק שסביבו הם העצירה הארוכה של היום. באים לכאן לפני הצהריים, לפני שהקבוצות המאורגנות ממלאות את הסמטאות.
• ירידה שנייה, שינטיאנדי: ארוחת צהריים והליכה קצרה בין בתי השיקומן המשוחזרים.
• אחר הצהריים, הבונד: יורדים ליד בית המכס והולכים צפונה ברגל על הטיילת עד גשר וואיבאידו. זה קטע שרואים טוב יותר ברגל מאשר מהאוטובוס.

ומה עם פודונג

מי שרוצה גם תצפית משלב אותה בסוף היום. חוצים את הנהר במטרו או במעבורת, עולים למגדל לקראת השקיעה, ורואים את הבונד נדלק מלמעלה. לא סומכים על האוטובוס האחרון מפודונג. הקו הזה דליל ומסיים מוקדם, והחזרה במטרו לוקחת דקות.

שעות שכדאי להימנע מהן

בשעות העומס של אחר הצהריים קטע הבונד וסביבת גן יו נסתמים, והסיבוב מתארך בהרבה. בקיץ החום והלחות על הסיפון העליון כבדים בצהריים, ובעונת הגשמים של תחילת הקיץ ממטר יכול להגיע בלי התראה. כובע, מים ומעיל גשם דק בתיק פותרים את רוב היום.

מתי עדיף לוותר על האוטובוס וללכת ברגל או במטרו?

כשהמטרה היא להגיע ולא לראות, המטרו מנצח בכל פרמטר: מהיר יותר, זול יותר, ולא תלוי בפקקים. קו אחד חוצה מכיכר העם דרך רחוב נאנג'ינג אל לוג'יאזווי שבפודונג בכמה דקות, נסיעה שבאוטובוס התיירים תלויה כולה במצב הכבישים ובתדירות של קו דליל.

שלושה מצבים שבהם מוותרים

• נשארים שלושה ימים ויותר: יש זמן ללמוד את המטרו, והאוטובוס הופך מיותר אחרי היום הראשון.
• המלון על רחוב נאנג'ינג או ליד הבונד: מכיכר העם ועד הנהר הולכים ברגל במדרחוב, ומהבונד לגן יו זו הליכה קצרה נוספת. חצי מהקו נמצא ממילא מתחת לרגליים.
• שבוע חג סיני: בחגים הלאומיים הגדולים המרכז עמוס עד כדי סגירת רחובות להולכי רגל, והאוטובוסים זוחלים. בימים האלה הולכים ברגל.

ומתי בכל זאת כן

ביום הראשון בעיר, אחרי טיסה ארוכה, כשאין כוח לפענח מפות. ביום גשום, כשהליכה על הבונד לא באה בחשבון. ועם הורים מבוגרים, שבשבילם המדרגות והמעברים הארוכים בתחנות המטרו הם המכשול האמיתי. מי שממשיך מסין לווייטנאם ימצא שם תמונה דומה, אוטובוס אחד בעיר ושאלה של כדאיות, כמו באוטובוס התיירים בהא לונג.

הצעד הבא: בוחרים את היום הראשון המלא שלכם בעיר, מזמינים לו כרטיס של 24 שעות, ושומרים בנייד צילום של השובר ושל כתובת המימוש באנגלית ובסינית, כדי שאפשר יהיה להראות אותה לנהג מונית או לעובר אורח.

מה חשוב לדעת לפני שעולים לאוטובוס

• הדרכה בעברית אין. שמונה שפות זמינות, והישראלים מאזינים באנגלית.
• הקו שבשבילו קונים את הכרטיס הוא קו 1 בפושי. הקווים לפודונג ולבונד הצפוני דלילים יותר וההרכב שלהם משתנה.
• ברחובות המרכז נוסעים אוטובוסים דו-קומתיים של כמה חברות. הכרטיס תקף רק בחברה שהזמנתם.
• קנייה בתחנה מתנהלת בעיקר דרך WeChat ותשלום סיני. הזמנה מראש בכרטיס אשראי בינלאומי פשוטה בהרבה.
• התדירות בפועל נמוכה מהמוצהר. מתכננים 2-3 ירידות ביום, לא יותר.
• פטור לילדים נקבע לפי גובה ולא לפי גיל.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לרדת בכל תחנה. כל ירידה עולה בהמתנה של עשרים דקות עד חצי שעה, ולעיתים יותר.
• לעלות על אוטובוס דו-קומתי של חברה אחרת בגלל תחנה סמוכה, ולגלות שהכרטיס לא תקף.
• לסמוך על האוטובוס האחרון מפודונג. הקו מסיים מוקדם, וחוזרים במטרו.
• להזמין שתי תצפיות, מגדל שנגחאי וג'ין מאו. המגדלים צמודים והנוף כמעט זהה.
• להגיע לתחנה בלי כתובת המימוש בסינית ובלי צילום של השובר בנייד.
• לקחת כרטיס של 48 שעות שמתחיל ביום שישי כשלא נוסעים בשבת.

שאלות נפוצות

האם יש הדרכה בעברית באוטובוס התיירים בשנגחאי?

לא. ההדרכה המוקלטת זמינה בשמונה שפות: אנגלית, סינית, יפנית, קוריאנית, צרפתית, גרמנית, ספרדית ורוסית. ישראלים מאזינים בדרך כלל באנגלית, שהיא בסיסית וברורה.

מאיפה עולים על אוטובוס הופ און הופ אוף בשנגחאי?

הנקודה הנוחה ביותר היא כיכר העם, ליד מוזיאון שנגחאי ואולם התכנון העירוני, שם מתחיל קו 1 והאוטובוס מגיע ריק. אפשר לעלות בכל תחנה לאורך הקו. כתובת מימוש השובר מופיעה באישור ההזמנה.

אפשר לקנות כרטיס על האוטובוס עצמו?

המכירה במקום מתנהלת בעיקר דרך מיני-אפליקציה ב-WeChat ותשלום סיני, וזה מסובך לתייר בלי ארנק דיגיטלי מקומי. הזמנה מראש בכרטיס אשראי בינלאומי היא הדרך הפשוטה.

ילדים נוסעים חינם?

ילד נמוך מסף גובה מסוים נוסע חינם עם מבוגר משלם. בסין הפטור נקבע לפי גובה ולא לפי גיל, והסף המדויק מופיע בתנאי הכרטיס בעמוד ההזמנה.

האוטובוס פועל בשבת ובחגים?

השירות פועל כל ימות השבוע, כולל שבת. בחגים הלאומיים הגדולים בסין המרכז עמוס מאוד, חלק מהרחובות נסגרים להולכי רגל והנסיעה איטית בהרבה.

כמה זמן נמשך סיבוב מלא?

סיבוב בקו 1 בלי לרדת נמשך בערך שעה וחצי, ויותר בשעות העומס של אחר הצהריים, כשקטע הבונד וסביבת גן יו נסתמים.

האוטובוס מגיע גם לפודונג ולמגדלים?

יש קו משני שחוצה אל מגדל הפנינה המזרחית ומגדל ג'ין מאו, אבל הוא דליל ומסיים מוקדם. בודקים בשובר אם הכרטיס שלכם מכסה אותו, ואת הדרך חזרה עושים במטרו.